<h1>כל בו הלכ' פדיון הבן סימן צ"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
רצה הכהן להחזיר לו הפדיון או שפירש ונתן לו על מנת להחזיר פדוי אבל לא יתן ודעתו שיחזיר בלתי תנאי שאם לא נתן לו במתנה גמורה אם החזירן לו הכהן אינו פדוי.
<h2>דף כט.</h2>
הנושא אשה שלא ילדה מעולם אף על פי שהיו לו כמה בנים מאשה אחרת וילדה לו זכר לאחר שלשים יום ללידתו חייב לפדותו מן הכהן בחמשה סלעים שהדבר תלוי בפטר רחם. ואמרו רז"ל שאם עברו שלשים יום ולא פדאו חייב להוסיף חומש כ"מ.
כתב (הר"ץ) [הר"ף] ז"ל ונהגו העולם לתת הבכור ליד כהן ואחר כך פודהו מיהו אין צריך כי אפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יכול לפדותו עכ"ל. ונהגו רבותינו הגאונים ז"ל המקיימין מצות כהונה והנזהרים בה כשהן פודין בכור פטר רחם מביאין לו כוס של יין והדס ומברכין בפ"ה ובורא עצי בשמים ואחר כך מברכין בנוסח זה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו מאתים וארבעים וח' אברים ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידין סככו שנ' עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידין תסוככני וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו וזמן לו שני מלאכי השרת לשומרו בתוך מעי אמו כמו שכתו' חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי וזהו ראשית אוני פי שנים ראוי לתת לו כמו שכתוב בתור' לתת לו פי שני' בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. ואמו אומרת זה בני בכורי שפתח בו הקדוש ברוך הוא דלתי בטני ה' סלעים נתחייבנו לכהן לפדותו ממנו שכך היא גזרת המלך שנאמר אך פדה תפדה את (נפש) [בכור] האדם. ונאמר ופדוייו מבן חדש תפדה ונאמר ולקחת חמשת שקלים לגלגלת יהי רצון מלפניך ה' אלהי השמים שכשם שזכה לפדיון כן תזכהו לתחמ"ט ברוך אתה ה' מקדש ישראל בפדיון בכורות. והאב אומר בכלל הברכה וכל בכור בני אפדה וכל בכור אדם בבניך תפדה. ואומר הכהן אל האב איזה חביב לך בנך או חמש סלעים הללו ואומר האב בני ומיד נוטל הכהן הדינרים ומוליכן בידו אצל ראש הבן ואומר עליו זה תחת זה זה תמורת זה זה חלופי זה זה מחולל על זה יצא זה לכהן ויכנס הבן לתורה ולחופה ולמעשים טובים. וישים הכהן ימינו על ראש הבן ויברכנו כפי אשר תשיג לשונו לברך בפסוקים כגון יברכך יאר ישא. כי אורך ימים ושנות חיים וכו' והדומה לאלו. ונוטל הכהן המעות והולך לשלום.
ואין האשה חייבת לפדות את בנה. אבל אם עבר האב ולא פדאו כשיגדל פודה את עצמו. היה הוא לפדות ובנו לפדות יפדה עצמו תחלה ואחר כך יפדה את בנו. ואם אין אלא פדיון האחד האב פודה את עצמו.
